הרבה שואלים, ספק אומרים לי ״איך בחורה כמוך, אינטליגנטית, חזקה, בת טובים, נפלה למקום בו היא נשלטת על-ידי גבר?״
האמת, שאלה טובה. שואלת את עצמי יומיום. מנסה להשיב בכנות בראש ובראשונה לעצמי.
כמובן שהייתי בטוחה שלי זה לא יקרה. גדלתי בסביבה אוהבת ותומכת, כסף לא היה חסר, השכלה – היתה גם היתה. תשומת לב הורית – עם יד על הלב, נגיד שלא קופחתי. הוריי ובני משפחתי המורחבת תמיד עמדו לצידי.
אז איפה זה קרה? איפה היה החריץ הזה, הסמוי, שאליו חדר עורך הדין אורי דניאל? הרווח הזה שהלך והעמיק עם השנים והפך להיות שבר כה גדול באישיות שלי? בחיים שלי? שמנע ממני להגשים חלומות גדולים על משפחה וקריירה. וימים ולילות כה רבים, הותיר אותי שפופה ומוכנסת. מבויישת. מאוכזבת. מעצמי, מהעולם.
התשובה כמובן מורכבת. תמיד כשיש כאב, יש מורכבות. לא קל לעמוד מול האמת שהיא אולי פשוטה. לאחרונה השפיע עלי בעיקר סיפרו של הפסיכואנליטיקאי אריך פרום ״מנוס מחופש״. פרום פירסם את סיפרו זה בשנת 1941. הוא תורגם לעשרות שפות והפך לרב מכר. בספרו טען פרום כי במאה ה-20 הגיעו בני האדם למצב אידיאלי כביכול, בו הם השתחררו מהאילוצים והכבלים שהגבילו אותם בשנים קודמות. לכן לא היה ברור לו מה גרם למיליוני אנשים בגרמניה, ספרד ואיטליה לעקוב באופן עיוור אחר שליטים טוטליטריים כמו היטלר ומוסוליני?
פרום הגיע למסקנה שאנשים חוששים מחופש ועצמאות ועושים כל שביכולתם כדי לברוח מהם, כולל כניעה מוחלטת לשליטים שמאמללים אותם. הוא תהה מהם הגורמים הפסיכולוגיים שמובילים אותנו להיות אלימים כלפי עצמנו וכלפי הסביבה שלנו, דווקא במאה ה-20? פרום האמין שעת זו היא עת של עדנה, שהאדם ככלל הצליח להשתחרר ממשטרים מלוכניים וטוטליטרים והחברה צועדת לעבר משטרים דמוקרטיים, בהם לאזרח יש החלטה מי יהיה השליט, ולא להיפך. כמו כן, לדידו, מוסדות הדת איבדו את כוחם, וכל אדם יכול לבחור אם להאמין ולציית לחוקי הכנסייה או לפעול לפי מצוות המוסר שהוא מגדיר לעצמו.
פרום האמין שהאדם הפך אחראי לגורלו במידה שלא הייתה לו מעולם, ובכל זאת, ואולי דווקא בשל כך, הוא מוצא את עצמו במצב של בדידות קיומית, ניכור מן הסביבה ואכזבה ממעמדו והישגיו. החירות שנכפתה עליו מאיימת עליו מאוד, ולכן הוא מעדיף להימנע ממנה, לברוח ממנה ולהפקיד את חייו בידי כוחות גדולים וחזקים ממנו.
להימנע מחירות – זה עלול להשמע מופרך לחלקנו, אך ככל שאני חושבת על זה – חווית החיים בחברה מודרנית מזמנת הרבה רגעים של בדידות, של חוסר משמעות, של מצוקה קיומית. כבר אין ״הורה גדול״ בדמות איש דת או בן מלוכה. האדם מוצא עצמו לבדו, נאלץ לפלס דרך לא ברורה, בתוך אינסוף אפשרויות, בתוך אי הוודאות של חייו.
פרום הגדיר 3 דרכים עיקריות בהן מתבצעת הבריחה מהחופש. הראשונה שבהן ובה אתמקד היא האוטריטריות או בעברית הסמכותיות. באמצעות מנגנון זה מבקש האדם לוותר על עצמאותו על ידי התמזגות עם אנשים שנתפסים בעיניו כחזקים. לחילופין, הוא יכול לחפש לגרום לאחרים להיות תלויים בו, לנצל אותם ולהשתמש בהם על מנת להגביר את כוחו. פרום טען ששתי הנטיות הללו הן שני צדדים של אותו מטבע, ושתיהן מהוות גישה אוטוריטרית לבריחה מהחופש. כמו כן, הגישה האוטוריטרית מסבירה, לדבריו, את מסירותם של כל כך הרבה אנשים למשטרים הפשיסטים באירופה בתקופתו, כשעבוד לדמות חזקה, מה שמפחית את הנטל להיות אדוניהם.
לקרוא את פרום, עזר לי קצת להבין את עצמי. את הבחירה שלי. בחורה צעירה בראשית חייה, עם הרבה ציפיות מסביב. לאן אלך? ומה אבחר?
מפגש עם אדם כריזמטי ודומיננטי כמו עורך הדין אורי דניאל, בשנות ה-20 של חיי, היה מפגש קטלני. הוא היה עבורי דמות כמעט מאגית, חזקה באופן יוצא דופן, ממגנטת. הוא פיתה אותי בחוזק ששידר לי, הרטוריקה שלו סידרה לי את העולם, סיפקה לי אשליה שהעולם מובן, מסודר ושאני – אני נסיכה והוא נסיך ואנחנו יחד נגד כל העולם. והרטוריקה הזו, הצדיקה כל דבר – את הסטירה הראשונה, את הכפייה המינית, את ההשפלות. להכל הוא מצא הסברים בלוגיקיה המרושעת שלו. ואני, אני רק רציתי להאמין.
איך נפלתי, איך… לומדת לסלוח לעצמי. מקווה שיותר אצליח השנה.
שנה טובה.
