אורי דניאל, גָזְלַייטִינג אוכל לי את הנשמה

עורך הדין אורי דניאל גזלייט

פתאום מילה אחת קטנה שעושה לי סדר, מסבירה לי מה עברתי. ואני עוברת טלטלה במובן הטוב של המילה.
חשוב לי להסביר את עצמי.
את האונס הפיזי כמובן הכי קל להסביר: במקרה שלי אישה, שגבר שאותו היא אינה רוצה, כופה עליה את עצמו, את גופו, את נשימותיו, הגניחות שהוא מפיק, הידיים שלו שאוחזות חזק במפרקי כף היד כדי שלא אוכל להתנגד ולהכות, והמילים המטונפות שיוצאות לו מהפה, מילים שאני מעדיפה לשכוח. אה כן, והזין שלו (סליחה מראש על השפה הזולה, סורי) המבחיל שנתקע לי בגוף ובזכרון.
אבל נניח – זה החלק הקל.
הדברים הקשים הם: הכחשת המתעלל את קיומן של התקריות הפוגעניות הקודמות (שכן אני את האנס שלי אורי דניאל הכרת היטב), דרך הזלזול ברגשותיי כקורבן, וכלה באירועים מוזרים שמביים המתעלל בכוונה לבלבל אותי. שכן מטרתו של הגזלייטינג היא לערער בהדרגה את אמונתי ביכולתי להבדיל בין אמת לשקר, בין נכון לבין שגוי, בין מציאות לאשליה.
חקרתי קצת על מושג הגזלייטינג וגיליתי שמקור המונח במחזה של פטריק המילטון "Gaslight" משנת 1938, הוא מתייחס למניפולציה פסיכולוגית שיטתית של בעל ואשתו שהופכת לקורבן להתעללות מתמשכת. העיבודי הקולנועי בשנת 1944 נקרא "אורות הגז" בכיכובה של אינגריד ברגמן, אשר זכתה על תפקידה באוסקר.
בסיפור, הבעל מנסה לשכנע את אשתו ואחרים שהיא מטורפת על ידי מניפולציה על אלמנטים קטנים בסביבתם, והתעקשות שהיא טועה, זוכרת דברים בצורה לא נכונה או הוזה כשהיא מצביעה על האלמנטים האלה. כותרת המחזה רומזת לאופן בו הבעל הפוגע מעמעם, לאט לאט, את אורות הגז בביתם, תוך שהוא מעמיד פנים ששום דבר לא השתנה, במטרה לגרום לאשתו לפקפק בתפיסת המציאות שלה. בהמשך, הוא משתמש באורות בעליית הגג האטומה, דבר שמעמעם את האורות בבית, כדי לחפש בסתר תכשיטים של אישה אותה רצח. הוא משמיע רעשים חזקים בזמן שהוא מחפש ואפילו מדבר לעצמו. האישה מבקשת שוב ושוב מבעלה לאשר את תפיסותיה לגבי האורות העמומים, הרעשים והקולות, אך בניגוד לעובדות במציאות, הוא ממשיך להתעקש שהאורות זהים, ושהיא משתגעת. הבעל עושה כל מאמץ על מנת לשכנע אותה לעבור הערכה פסיכיאטרית, ולאשפז אותה במוסד לחולי נפש.
מה אומר ומה אגיד – אז אמנם מעולם לא הייתי נשואה לעורך הדין אורי דניאל (תודה על הניסים הקטנים) אך ניהלתי עימו קשר פוגעני ומניפולטיבי שבו איבדתי כל קשר לזהות שלי עצמי. אני רק יכולה להודות לאל שלא הייתי אשתו – אין ספק שזה היה יכול להסתיים באשפוז.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *