השבוע תהיתי האם יש פרופיל לאישה שנאנסת.
שאלתי את עצמי – מה היה בי שגרם לעורך הדין אורי דניאל להתמגנט אלי, לחדור אל חיי, להחליט ברגע מסויים שאני ״האישה של חייו״ ואז ברגע שזה בשלל שלו – להתעלל בי נפשית ומינית ואף לאנוס אותי?
או במילים אחרות – מה היה בי שהפך להיות קורבן, טרף לזכר אלפא אכזרי, אלים מילולית, נטול רגש וחמלה, מוסווה בעור רך של כבשה ובעל מתק שפתיים של משורר. כל מה שאישה יכולה לחלום עליו – גבר כריזמטי, בעל אינטלקט חד וכושר ניתוח נדיר ויחד עם זאת, שובב, מפתיע, נלהב ורגיש. כן כן, לחלוטין חשבתי שהנה זהו גבר חלומותיי.
אלא שהחלום הפך לסיוט.
ואני קמה כל בוקר עם השאלה המנקרת הזאת: ״למה?״ ״מה היה בי שהפך אותי לטרף הזה, החלש, הפגיע?״.
איני רואה עצמי אישה ״חלשה״ או אדם ״חלש״. כן, כמובן שיש בי חולשות, כבכל אחד. אבל בכל זאת – לא כל אישה עברה ועוברת (כי זה אף פעם לא מסתיים) התעללות קודחת, כואבת שכזאת.
השאלה הזו שלא נתנה לי מנוח, הובילה אותי לחקור את הנושא – ואז התחלתי להתנדב במרכזי סיוע, להקשיב למאות נשים ונערות שנפגעו, שתומתן הושחתה, שזעקתן נכפתה בכף יד חזקה או שקפאה היכן שהוא בעומק חללי הבטן. האם יש משהו משותף ביניהן? ואני חושבת שהבנתי שאין פרופיל לאישה שנפגעה. שזה פשוט יכול לקרות לכל אחת.
ועדיין…. מחפשת שקט לנפש הסוערת. מחפשת לנתק ממני את הצל של חיי, הצל בעל הפרצוף והקול המלטף והאכזרי של אורי דניאל, עורך דין, המסתתר בתוך גלימתו השחורה של ״איש הצדק״.
וכל בוקר, מזה שנים, מנסה לסלוח לעצמי. מנסה לסלוח. מנסה.
