מנחם גולדברג האנס השני שלי, מופיע על גבי חמור, לראשו מטפחת והוא לבוש גלימה, בזקנו הלבן הוא מופיע כמו נביא, כמו צדיק הדור, אני הולכת שבי אחר הדמות, ואז, לפתע, הוא פותח את פיו וצועק בקולו הרועם, אני מתעוררת ונזכרת איך הוא עמד שם בבית המשפט והצביע עלי, צעק: ״את שקרנית, את לא נאנסת״, בכיתי אז, אני בוכה עכשיו, לא הכרתי אותו לפני אותו הדיון, ולא מכירה אותו עכשיו, איך הוא יודע שלא נאנסתי? הוא היה שם באותו הערב מר ונמהר? איך אתה קשור לזה? למה במילותיך ובמעשיך אנסת אותי גם? את הידיים של האנס הראשון שלי שחיללו לי את הגוף אני שוטפת מעצמי בכל יום, את המילים שלך, מנחם גולדברג, אני לא מצליחה לנקות. אתה האנס השני שלי.
