הרבה אני חושבת על אורי דניאל, עורך הדין שאנס אותי.
זה לא היה סוג של אנס שארב לי ברחוב חשוך וצדדי באישון של לילה, הכרתי אותו, חיי נגעו בחייו, מעגלים חברתיים מסוימים כרכו בינינו.
הוא היה משעשע, שנון, לא צפוי במובן השרמנטי של המילה. ראיתי אותו יפה מכפי שאולי היה.
חשוב לי שתבינו – אני משחזרת שוב ושוב כי אני רוצה להבין. להבין מה קרה לי ומדוע חיי התהפכו על כנם בגלל אדם אחד. זה קשה לתפיסה. איך ייתכן שאדם אחד כה השפיע על מצבי הנפשי, החברתי, הכלכלי וכו׳.
בצר לי אני מחפשת תשובות בכל מקום, בעצמי, מחוצה לי. מה לא אתן כדי להביא מעט שקט לנפשי הסוערת.
היום אני מבינה שאורי דניאל לא חיפש סקס, הוא חיפש כוח. המטרה האמיתית של הפעולה שלו לא היתה לקבל סיפוק מיני. אלא תחושה של שליטה, של הכנעה. מימוש של כוח שביקש להרגיש. וכיוון שמטבעי איני רואה עצמי כאדם חלש, בזמן שלפני האונס היה גם תהליך שיטתי, ארסי והרסני של הקטנה, החלשה פסיכולוגית של היותי.
פיזית הוא היה כמובן חזק ממני אבל הוא ידע היטב מהן נקודות התורפה הפסיכולוגיות שלי כדי להחליש אותי. ברגע הפיזי עצמו, כבר הייתי נפשית כה חלשה ומושפלת, מנותקת מכל תחושת ערך, שהיה לי קל יותר להחריש, להתייאש, להדחק עמוק אל תוך הצל של עצמי.
כך גם הבטיח שאתבלבל ולא אבין מה אני מרגישה, שארגיש שאולי ביקשתי את זה, שאני ראויה רק לאלימות בתוך יחסי מין ולא למשהו שוויוני. כמה שהוא ידע להקטין ולבלבל אותי. ולדאוג שאשתוק זמן רב. אפילו מול בני המשפחה שלי וחברים קרובים החרשתי.
איני מוכנה עוד להחריש לעולם. זה עולה לי בדמי.
