שבוע שעבר פורסם שבניגוד לעמדת הפרקליטות והרשות לשיקום האסיר, ועדת השחרורים של כלא צלמון קיבלה את בקשתו של ניצב בדימוס ניסו שחם, לשעבר מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ואישרה את שחרורו המוקדם.
הרשות לשיקום האסיר, יש לציין, מצאה את שחם בלתי מתאים לתוכנית שיקומית, וסירבה לבנות עבורו תוכנית כזאת כיוון שלא הודה בצורך לטפל בעבירות שביצע. עם זאת כאמור ועדת השחרורים החליטה לקבל את בקשתו של שחם לשחרורו המוקדם.
למה לא בעצם? נשמע הגיוני בסך הכל כששומעים את עורכת דינו של ניסו שחם, עו"ד חן מאירי : "הצדק נעשה סוף סוף. ניסו שחם הוא קצין משטרה עתיר זכויות שנפל קורבן לעינוי דין של עשר שנים. אם הוא לא היה קצין משטרה בכיר מעולם לא היה מוגש כתב אישום בתיק הזה״.
קל להתבלבל?
לא כשאת הקורבן, כשגופך ונשמתך נפלו טרף לידיים אכזריות המונעות על ידי חשקים מעוותים של גברים אטומים, אכזריים וחסרי מצפון.
הדבר הנורא שאין מדובר רק בתוקפים המיניים: ניסו שחם, אלון קסטיאל, עורך הדין אורי דניאל ואחרים – אלא במערכת שלמה המגינה על זכויות הפוגעים הרבה יותר מאשר על זכויות הנפגעות.
כך נראה עולם הצדק הפטריארכלי העגום בישראל: ניסו שחם, אלון קסטיאל משוחררים לחופשי, עו״ד דניאל מעולם לא נענש על מעשיו, ממשיך לעבוד כעורך דין בעל משרד עצמאי.
וחיי הקורבנות המתהפכות בקירבן ? הנאבקות יומיום על זכותן (בראש ובראשונה בעיני עצמן!) להתקיים?
את מי זה מעניין… פרט שולי וסתמי בחמסיני יולי-אוגוסט.
לקריאה נוספת: