אתמול היה לי מפגש עם נערה צעירה בת 19. לא מזמן התגייסה לצבא, מורה חיילת, מלאת אידיאלים ורצון לתרום לעולם, לשנות משהו, לעשות טוב.
היא הזכירה לי את עצמי בצעירותי. לפני המפגש הפטאלי הזה עם אורי דניאל, ששינה את מהלך חיי, לפני כל השנים הרבות שקפצו עליי והכפיפו את קומתי.
הוקסמתי מנערה צעירה זו, בעלת הנפש הרכה, כל החיים פרוסים לפניה, עם זוג עיניים גדולות המביטות בריכוז ובפליאה אל העולם, וחיוך שמתחיל מעומק הלב ומסתיים בגומות חן המעטרות את לחייה כאבני חן נדירות.
חשבתי על הוריה שבוודאי עמלו כה רבות לגדל פרח בר נדיר שכזה. ועל האחריות ההורית שלא מסתיימת לעולם, הדאגה שהם בוודאי חווים כשהיא עושה את צעדיה הראשונים בעולם המבוגרים.
קיוויתי שלא תיפול על טורף, כפי שקרה לי, שיקרע את גופה ונפשה הרכה לגזרים. שישאיר אותה ככלי ריק הממתין להתמלא מחדש, לשווא שהרי הוא כבלון מחורר.
עורך הדין אורי דניאל הוא מחבל אשר יצר מגה-פיגוע בחיי.
וכל שנותר לי הוא לחיות בצללים, לנסות לשחזר את מי שהייתי לבלי שוב.
