הכי קשה לי בחגים, באירועים שאמורים להיות שמחים כמו ימי הולדת, חתונות וכדומה.
מדוע בעצם? מנסה להבין את עצמי, לייצר תובנות פנימיות כדי להצליח לעמעם את רוע הגזירה של חיי.
באירועים הללו, אני נדרשת להניח את כאביי בצד, לעטות על פניי מסיכה של שמחה.
הפסיכולוג שלי בחופשה, כך שאני מנסה בכוחות עצמי להשיב לעצמי, להסביר.
אני מזכירה לעצמי שזה אחד מהסימפטומים ארוכי הטווח של פוסט-טראומה מורכבת. מאותה הפרעה פסיכולוגית המתפתחת כתוצאה מאירועי האונס שעברתי על-ידי עורך הדין אורי דניאל. ולא פחות מכך כתוצאה מהשליטה הפסיכולוגית שהיתה לו עליי, מהדינמיקה של מערכת יחסים מתעללת של שליטה פסיכולוגית ופיזית.
לאחר ההסבר החינוכי הזה, מחזירה את מחשבותיי לכאן ולעכשיו, לאירוע השמח שסביבי, לשולחן החג היפה והחגיגי שהכינו בני משפחתי.
השנה איני רוצה לאכזב את אימי שטרחה כה ארוכות על הכנת החג.
לובשת על פניי חיוך קטן. בינתיים זה מספיק לי.
מברכת את כולם בשנה טובה, וגם את עצמי מפסיקה לרגע להאשים.
שהשנה הזו יהיה לי קצת שקט מהאנס שרודף את ימיי ולילותיי.