ככה זה, יש אנשים שאני כבר לא אוכל לשכוח, שצילקו לי את החיים והפכו אותם ל״לפני״ ו״אחרי״.
כן כן, אני מדברת עליך – עורך דין אורי דניאל.
אתה שעשית לי רק רע.
הדיאלוג הפנימי הזה ביני ובינך לא מסתיים ואולי לא יסתיים עד יום מותי. אני מנהלת אותו בראשי, כמו בבית משפט, ואתה ואני שני הצדדים הניצים שמנסים להוכיח מי דובר אמת ומי משקר.
במשפט הזה הנצחי, המתנצח בראשי חדשות לבקרים, אני שואלת אותך:
מה הרווחת מלהיות רשע? מלפגוע באנשים? מלשחק בגורלות? מלאנוס? מלגנוב? מלרמות? מלחבל בחיים של בני אדם?
מה אתה רואה במראה כשאתה קם בבוקר לצחצח שיניים? אתה אוהב להסתכל לעצמך בעיניים? אומר לעצמך ״וואלה אני חמוד לי?״ או שאתה לא מעז להישיר מבט ולראות את המפלצתיות שבפניך הקפואות מרגש? איזו שאלה אתה שואל את אותו ״ראי ראי שעל הקיר״?
בדבר אחד אני בטוחה: בטח שאתה לא שואל את הראי: ״איך להיות אדם טוב יותר?״, ״מה אני יכול לעשות כדי שהעולם יהיה קצת יותר צודק והגון?״.
מן הסתם עסוק ברעל הזה שהפך אותך למי שאתה, אדם מריר שרק שונא ומחפש את מי להאשים היום.
תודה לאל, כבר שנים שלא דיברנו ולא נתקלנו זה בזו ושימשך ככה כמו שאומרים. אבל אתה עדיין מאיים על שלוותי ועל חיי, הטראומה הזו לעולם לא תחלוף, ואני זקוקה לכוח ולהגנה מפניך. אתה כל כך חי בתוכי שזה מפחיד אותי. אז כלי הנשק היחיד שנותר לי הוא המילים, המילים האלה שרצות לי בראש ושאותן אני כותבת.
ראי ראי שעל הקיר – אתה האדם הנבזי ביותר בעיר.
