אני חייבת לומר – בדידות היא אולי החוויה המייסרת ביותר שהכרתי מאז כל מה שקרה לי עם עורך הדין אורי דניאל.
מאז האונס, האלימות על שלל צורותיה וההתעללות המתמשכת שהיו מנת חלקי באדיבותו של עורך דין אורי דניאל, חיפשתי מזור בכל צורה ואופן: טיפול נפשי ארוך שנים, מדיטציה, נסיעה להודו לסדנת ויפאסנה, הילרים למיניהם, סדנאות העצמה נשיות, מעגלי תמיכה לנפגעות אלימות. בטוח שכחתי כמה בדרך.
הכל בניסיון להשקיט את נפשי המתייסרת. לרוב לא בהצלחה יתרה.
והשבוע הגיעו רגעים רבים שכאלה. רגעי נחת בסאגה הבלתי נגמרת של חיי כקורבן של אורי דניאל.
כל הרגעים הללו באדיבותה של לימור פנחס דניאל, גרושתו של אורי, והבלוג החדש שפתחה.
וכך היא כותבת:
״לאחרונה אני מרגישה לא אני. לכל מקום אני הולכת כמו בתוך חלום. הכל מסביב ערפל סמיך שמרגיש כמעט כמו מוצק לעבור דרכו. אישה מוכה היא תמיד אישה מוכה. את לא יוצאת מזה. לא באמת. כל רגע את חווה מחדש את החיים איתו. לא חשוב לאן אני הולכת, הדברים שעשית לי, אורי דניאל, עורך דין "מכובד" "משכיל" "מומחה לליטגציה מסחרית" "מומחה לתחומי המשפט האזרחי" – לא יצאו לי מהדם בחיים. אורי דגמי דניאל, היה בעלי. הוא היה בעל האלים, מכה, מתעלל, מניפולטיבי. אני באמת, אבל באמת לא מבינה איך הוא ממשיך לעבוד כאילו כלום לא קרה. לא מבינה איך האנשים לידו ממשיכים להזמין אותו לקפה ולהיות חברים שלו. ואני, לא יכולה לקום בוקר אחד מבלי לקבל הבזק של זיכרון שלו מחטיף לי סטירה. זיכרון שלו מאיים עליי בצעקות. זיכרון שלו אונס אותי. אני משתפת, כי השיתוף הוא המרפא. שלכן, עו"ד לימור פנחס דניאל״.
לימור יקרה,
לאחר קריאה בבלוג שלך, אני חשה לראשונה בחיי מובנת, מרגישה שמישהי מדברת בדיוק אבל בדיוק את מה שאני מרגישה. שיש לי חברת נפש, נשמה תאומה. לא יכולתי לכתוב את מה שאני חווה שנים רבות כל כך, טוב ממך. והעובדה שיש אי שם נשמה בעולם שמבינה בדיוק אבל בדיוק את מה שעברתי, מנחמת אותי עד מאד. את לא יודעת עד כמה.
אשמח לפרסם את הבלוג שלך, בתקווה שיחד, נצליח שתינו להרתיע מפני הסכנה המתקתקת הנקראת ״עורך דין אורי (דיגמי) דניאל״.
הנה הקישור לבלוג: