מאז האונס וההתעללות הפסיכולוגית הקשה שעברתי, על ידי עורך הדין אורי דניאל ששדד את גופי ונפשי, אני נוטה לחוות את העולם באור קודר יותר. הייתי אדם הרבה יותר אופטימי ושמח וכאילו משהו בתוכי מת.
וכעת אני רואה שהעולם כולו הולך אל עבר עתיד קודר, עולם המאמץ ערכים דתיים שמפלים נשים. אני מדברת כמובן על איסור ההפלות בארה"ב.
ההחלטה לבטל את פסק הדין המפורסם והתקדימי, רו-נגד-וויד, שהתיר הפלות ברחבי ארה"ב ברמה החוקתית היא כמובן אירוע מסכן חיים עבור נשים מסוימות ואירוע הקורא תיגר על זכות האישה לגופה ועל החופש של כלל הנשים באשר הן.
כתוצאה מכך נשים רבות, בעיקר פגיעות, שחיות בעוני, תפגענה בגוף ובנפש כיוון שברור שאישה הרה המעוניינת בכך, תעשה הפלה באמצעים שעומדים לרשותה. ויהיו אשר יהיו התוצאות. או במילים אחרות, המסרגות, הקולבים ורופאים מפוקפקים יחזרו להיות עוגן הצלה עבור אישה או נערה המבקשת להפסיק הריון לא רצוי. שום חוק לא באמת יכול לאסור על הפלות, אימוץ הפסיקה החדשה, תוביל אך ורק לביטול ההפלות הבטוחות.
כיצד סוגייה אישית ואינטימית כל כך של הפסקת הריון לא רצוי, הפכה לסוגייה פוליטית ?
קשה לי לחשוב על הנושא שלא דרך סיפורי האישי – במידה והייתי הרה מהאונס שעברתי על ידי עורך הדין אורי דניאל והייתי חיה בארצות הברית – בימים אלה, לא הייתי יכולה לעבור הפלה וייתכן שהייתי נאלצת לבחור ללדת ילד שהוא פרי זיווג מפלצתי שכזה.
מצמרר לחשוב עד כמה הישגיה של התנועה הפמיניסטית שבריריים וכמה זכויות הנשים נותרו פגיעות. מישהו חושב להעביר חוק על ״שפיכת זרע לבטלה״? כמובן שלא. כי זכות הגבר על גופו היא טאבו.
מפחיד לחשוב שבעולמנו, בכל רגע נתון, גוף האישה ונפשה עלולים להפוך כלי שרת בידי פוליטיקאים בעולם. אישה ממשיכה להיות הפקר, נתונה לחסדי העולם הגברי ביסודו.
פלא שאנסים יוצאים ללא עונש?
