החגים האלה הם סיוט… כמה מחכה תמיד שכבר יסתיימו.
בימים האלה, אין לאן לברוח. העבודה בסלואו-מושן, החברים בחופשות משפחתיות, בין ארוחה משפחתית אחת לשנייה, כל שנותר לי הוא להצטמצם בדלת אמותיי ולחשוב, להיזכר, לשקוע במרה קודרת.
אז הנה החגים הסתיימו ושוב אני נופלת לאירוע טראומתי ולא משמח – יום ההולדת של מי שאנס את גופי ונשמתי ופגע בי קשות – עורך הדין אורי דניאל. יום הולדת של הצורר שלי ממנו איני מצליחה להתנקות גם לא לאחר טבילה במקווה וגם לא לאחר שנים של טיפול פסיכולוגי.
זה לא יאומן איך אדם אחד יכול לחולל שואה כזאת בחיים של אדם אחר.
אז מזל טוב לך, אורי דניאל, הצורר שלי. מקווה שיהיה לך יום הולדת טבול חרא, ממש כמו החיים שלי.