במסגרת מאבקי להבין מה קרה בחיי, מה היה האירוע המתמשך עם אותו אנס, מניפולטור, דמגוג, מתעלל, מיזנטרופ, בשם אורי דניאל, אשר טרף את חיי ואשר שינה אותם לבלי הכר, למדתי השבוע מושג חדש בפסיכולוגיה שנקרא גָזְלַייטִינג (Gaslighting).
זהו סוג של התעללות רגשית, הכרוכה בהכחשות מתמשכות של עובדות, אשר זורעות ספק בלב הקורבן, וגורמות לחרדה ולבלבול. התעללות מתמשכת לאורך זמן עלולה להביא לכך שהקורבן תתחיל לפקפק בזיכרון שלה, בתפיסה שלה, בהבנה הכללית שלה את המציאות ובשיקול הדעת שלה.
אלוהים כמה שזה משקף כל אישה שעברה התעללות. מאיפה בכלל להתחיל… שנים אני מנסה לשקם אותי ולסלוח לעצמי על כל מה שקרה, על מה שעשו לי. כן, בסוף את הסליחה אני נותנת לעצמי. זוה תוצאה של הגזלייטינג. כי הגזלייטינג גורם לדיסוננס קוגניטיבי או להערכה עצמית נמוכה, שהופכים את הקורבן לתלוי במידה רבה יותר במי שמתעלל בו, על מנת לקבל תמיכה רגשית ותיקוף.
כל מי שאי פעם עברה תקיפה מינית, וזה כנראה מרבית הנשים שאני מכירה, יודעת בדיוק למה אני מתכוונת – הפחד הזה לצאת מבולבלת, חלשה, לא מובנת, אפילו משוגעת. כי הגזלייטינג כולל ניסיונות לערער את היציבות של הקורבן, ולשלול את הלגיטימיות של תפיסותיה ואמונותיה, באמצעות הכחשה, הטעיה, הצגת מידע סותר או הסתרת מידע משמעותי.
וכשניסיתי לשאול את הפסיכולוג שלי ולהבין, למה אנשים הם כאלה, למה הוא עשה לי את זה, הסביר שאנשים עלולים לנקוט סוג זה של התעללות בשילוב עם מגוון טקטיקות מניפולטיביות או פוגעניות אחרות, כדי להישאר בהכחשה של מעשיהם.