יש אחווה של יוצאי סיירת או ממר״ם, יוצאי קיבוץ, בוגרי תנועות נוער או השד יודע מה.
בצר לי פיתחתי אני אחוות נפגעות, קורבנות של תקיפה מינית. כי תכלס, סליחה על הביטוי הוולגרי, אותי זיינו מכל הכיוונים, מספר פעמים. האונס שעברתי, על ידי עורך הדין אורי דניאל, חבריו במשטרה ובמערכת המשפט שהלכו שולל תחת לשונו הערמומית, שינו את כל חיי לצמיתות ואני נאלצת למצוא לעצמי פתרונות לקיום כי כמו שאומרים ״החיים חייבים להמשיך״.
אז האחווה שלי היא אחוות הקורבנות, אחוות נשים שבשל היותן נשים, מישהו אכזר החליט שמותר לו…. מותר לו לעולל בהן כרצונו, להשפילן עד עפר, לנהוג בנפשן ובגופן כבשלו. רגעי הנחת שלנו באחוות הנשים הזו, נדירים עד מאד. לרוב אנחנו משתכנעות להחריש את כאבנו, ״זה יעבור״. לעיתים רחוקות הרבה יותר אנו אוזרות אומץ והולכות למשטרה לזעוק, להסיר את משאנו הכבד והמעייף. לעיתים ממש רחוקות, יש מי שמקשיב ועושה את העבודה עד הסוף. במרבית המקרים ״התיק נסגר מחוסר עניין לציבור״.
במקרה שלי, הרהבתי עוז והלכתי עד סוף, עד סוף הערכאות המשפטיות, אני ושלוש נשים נוספות, האמנו בכוח הקבוצה – בכל זאת היינו ארבע: נשים, משכילות, חזקות, האמנו בכוחנו, לא רצינו לוותר. התעקשנו לצאת מעמדת הקורבן המוכה. אבל המערכת חזקה יותר מקבוצה של ארבע נשים. והמערכת עובדת על חוקים פטריארכליים, מי שברשותו כסף, קשרים, יכולת אסטרטגית וורבלית יוצאת דופן – יצליח להיות פרקליטו של השטן ולהפוך קערה מלאה בתוכן על פיה ולהפכה לריקה ומרוקנת. החלטתי למלא את הקערה הריקה באחווה של נשים כמותי, שעברו מה שעברתי ויבינו לליבי וגם אני בתורי אוכל לרגע להביא נחמה לליבן.
והיום כמה מחברותיי זכו במעט צדק. והוחלט כי האנס אלון קסטיאל, על אף כל הכספים והקשרים של משפחתו – יישאר בכלא עד תום עונשו. חברותיי היקרות – שמחה בשבילכן. המאבק שלכן הוא מופת לכוחן של נשים, לכוחה של עבודה בקבוצה.
הלוואי שגם יגיע רגע שגם אנו, הנשים שנפגעו מאורי דניאל, עורך הדין חסר המצפון, נזכה לרגע של נחת. לעולם לא אוותר על התקווה שהצדק שלי יעשה אף הוא.
