אורי דניאל אנסים בישראל

 

25 בנובמבר הוא יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. הוא ההזדמנות שלנו להאבק ביחד. 

כבר שנים שאני משתתפת בכל הפגנה, בכל עצרת, בכל הזדמנות כדי להלחם, לזעוק ולמחות נגד המצב המתסכל הזה בו חיי נשים הם הפקר לבעלי השררה. 

 

אז הנה הפרטים:

ביום חמישי, 24.11.22, תתקיים הצעדה והעצרת השנתית לציון יום המאבק הבינ"ל באלימות נגד נשים בשיתוף הרשות לחוסן ושוויון חברתי בעיריית ת"א והארגונים: מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ת"א, איגוד מרכזי הסיוע, אסל"י , איג"י, אמ"ן, בונות אלטרנטיבה, הטריבונל, הלובי למלחמה באלימות מינית, המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן, כאן זה לא אולפן, מכינת חביבה רייק, מכינת דרך ארץ בקיבוץ רביבים, פורום של תקווה, סורופטמיסט נתניה, עומדים ביחד, קוצ'ינטה קולקטיב פליטות אפריקאיות, קרן בריאה, רוח נשית ושדולת הנשים בישראל.

במסגרת הצעדה והעצרת, נדגיש את חשיבותה של אחריות מערכתית במניעת אלימות כלפי נשים, ונקרא למשרדים ממשלתיים, חברות פרטיות וגופים ציבוריים להפסיק לעמוד מנגד, לתמוך בנפגעות ולפעול להוקעת פוגעים מתוך המערכת.

ניפגש ב-24/11 בשעה 18:30 ברחבת מוזיאון ת"א, ונצעד עד רחבת הבימה בת"א, שם תתקיים עצרת מרכזית בהנחיית מיכל פעילן ובהשתתפות אומניות שונות.

הצטרפו אלינו לצעדה ולעצרת. אנחנו מחכות לכן/ם. 

 

אם נאבק ביחד, נמנע מאנשים כמו עו״ד אורי דניאל ודומיו לצאת ללא עונש על פשעים בלתי נסלחים!

אתמול היה לי מפגש עם נערה צעירה בת 19. לא מזמן התגייסה לצבא, מורה חיילת, מלאת אידיאלים ורצון לתרום לעולם, לשנות משהו, לעשות טוב. 

היא הזכירה לי את עצמי בצעירותי. לפני המפגש הפטאלי הזה עם אורי דניאל, ששינה את מהלך חיי, לפני כל השנים הרבות שקפצו עליי והכפיפו את קומתי.  

הוקסמתי מנערה צעירה זו, בעלת הנפש הרכה, כל החיים פרוסים לפניה, עם זוג עיניים גדולות המביטות בריכוז ובפליאה אל העולם, וחיוך שמתחיל מעומק הלב ומסתיים בגומות חן המעטרות את לחייה כאבני חן נדירות.

חשבתי על הוריה שבוודאי עמלו כה רבות לגדל פרח בר נדיר שכזה. ועל האחריות ההורית שלא מסתיימת לעולם, הדאגה שהם בוודאי חווים כשהיא עושה את צעדיה הראשונים בעולם המבוגרים.

קיוויתי שלא תיפול על טורף, כפי שקרה לי, שיקרע את גופה ונפשה הרכה לגזרים. שישאיר אותה ככלי ריק הממתין להתמלא מחדש, לשווא שהרי הוא כבלון מחורר. 

עורך הדין אורי דניאל הוא מחבל אשר יצר מגה-פיגוע בחיי. 

וכל שנותר לי הוא לחיות בצללים, לנסות לשחזר את מי שהייתי לבלי שוב.

 

הדיונים הפנימיים של נפגעות תקיפה מינית, כך אמרו לי במרכז הסיוע מהרגע הראשון הם אינסופיים ומתישים. איך להגיד – I can't help it.

רבות אני שואלת את עצמי – כיצד הגעתי למצב שבו עברתי אונס ומה שיותר גרוע מכך – התעללות כה קשה. התעללות שפגעה בשמי הטוב וריסקה את כל הקיום שלי עליו אני עמלה כל יום מחדש. 

וכמו שאומר השיר הישן ״צעד קדימה, שניים אחורה סקובידו״. מההתעללות שאני חוויתי קשה או אולי בלתי אפשרי להשתקם.

האנס שפגע בי, עורך הדין אורי דניאל, הוא לא סתם אנס. הוא טורף. טורף מחושב מאד. ברגע שהוא הניח עליי את הטופרים שלו – הייתי לכודה. 

בפרט אני מדברת על אסטרטגיה נפוצה של תוקפים מינית, וכלל המערכות הניצבות מאחוריהם, אסטרטגיה אכזרית יותר מכל אונס שמטרתה הכפשת קורבנות העבירה. כך התוקף ממשיך להחליש, להשתיק, ולרסק את הקורבן ומונע ממנה לחשוף את התקיפה וההתעללות שעברה.

אורי דניאל הצליח לרסק אותי היטב, הוא בהחלט היה יסודי. 

אני מנסה להמשיך בחיי, כבר שבועיים אני ללא הכדורים נוגדי הדיכאון, מנסה להיאחז בכתיבה, בעבודה, בחברים, במשפחה, בתרפיה שאני עוברת כבר שנים. 

 

ובתוך תוכי מנקרת שוב ושוב השאלה: איפה טעיתי?

אני עדיין תחת החלחלה של הסיפור של סוכן הדוגמניות שי אביטל.

מקריאה של כתבות בנושא עולה מסקנה אחת – כולם וכולן ידעו ושתקו.

ללא ספק זוהמה עמוקה כזו לא צומחת בחלל ריק, החברה מעבירה מסרים מאד מבלבלים לגבי עבירות מין ולגבי היכן עובר הקו של המותר והאסור. 

לפי נתוני הפרקליטות ומרכזי הסיוע, 92% מתיקי האונס שבהם התקבלה החלטה אשתקד, נסגרו ללא כתבי אישום. ברוב התלונות המוגשות למשטרה בגין עבירות מין לא מוגש כתב אישום והן נסגרות לרוב מחוסר ראיות. 

ברוב המקרים של עברייני מין סדרתיים – קשר של שתיקה מאחד יחידים, משפחות ומעגלים חברתיים רחבים יותר כמו במקרה של שי אביטל. קשר של שתיקה שכזה הוא שיתוף פעולה עם הפוגע נקודה. 

איך תוכל המשטרה ומערכת אכיפת החוק לבצע את תפקידה ? לייצר מימד של הרתעה, להביא לענישה חמורה יותר?

למה אנשים לא מדברים? השתיקה מטפחת את הפגיעה וגורמת לעברייני המין להיות שאננים וזחוחים וחוצפנים יותר ויותר. 

שמחה מכל ליבי שהקורבנות של שי אביטל הולכות לישון קצת יותר בשקט.

אבל עורך הדין אורי דניאל שפגע בי ובנשים נוספות ממשיך להגיח עם הטלפיים המטונפים שלו ליומיום שלי, ללילות שלי, למשוך אותי אל תהומות הדיכאון, חוסר האמון באנשים, חוסר האונים.  

כמו גם קורבנותיהם של פוגעים נוספים.

אני שואלת עד מתי ?

 

אתמול בערב עשיתי עשיתי משהו שאיני נוטה לעשות כבר שנים: בינג׳ חדשות. 

באינטרנט, ברדיו, בטלוויזיה – גמעתי את כל הדיווחים אודות מעלליו של סוכן הדוגמניות שי אביטל בעקבות מעצרו באמסטרדם. כמו שנאמר – הגיע הזמן. 

צפיתי בעדויותן של עשרות נשים, גלויות ונסתרות פנים ונדהמתי, לא יכולתי להפסיק לצפות. זה עשה לי רע כל כך, בחילה פיזית שמתחלפת בהתפרצות בכי היסטרית וחוזר חלילה. ועדיין לא יכולתי לעשות כלום ולהתנתק מסיפוריהן. ניסיתי ושוב אך נמשכתי להבין איך לעזאזל קורים פשעים כאלה, כשכל העולם יודע ומחריש. מזדהה כל כך עם הנשים הללו, עם הכאב הזה שלא נגמר. 

 

לא יכולתי שלא לחשוב למה הבחור הזה צריך להטריד נשים – הרי הוא באמת חתיך וכריזמטי ומצליח ומסתובב ברחבי העולם… אבל לא, הרי אין לזה שום קשר לשום אחד מהדברים שציינתי ובטח שלא לתשוקה מינית אלא לרצון פרוורטי לכבוש בכוח, באלימות, הפחדה והשפלה. 

גברים שכמוהו, כמו אורי דניאל, הינם טורפים שמונעים מכוח אפל המגיע ממחשכי הנפש והשנאה ולא מאהבה. 

מקווה שמשטרת ישראל תצליח להושיב אותו שנים רבות מאחורי ברזל ובריח ושגם יומו של עורך הדין אורי דניאל יגיע לתת את הדין על מעשיו החמורים לא פחות. 

https://www.ynet.co.il/entertainment/article/hylmo2n0q

לקריאה נוספת:

החליל של אורי דניאל

 

כולם סביבי גועשים מתדהמה כיצד ייתכן שהרחקנו לכת כל כך, שהמוסר הציבורי פרוץ כל כך שחיילות אשר שירתו כסוהרות בבית הסוהר גלבוע אולצו לקיים יחסי מין, נגד רצונן, עם אסיר ביטחוני בעל ״דם על הידיים״.

להזכיר לכל מי שחי על הירח בשבועת האחרונים, באמצעי התקשורת נחשפה פרשת ה"סרסור בסוהרות". לפי החשד, קצינים בכירים בכלא נהגו להיענות לדרישתו של האסיר הביטחוני מחמוד עטאללה, הכלוא בכלא גלבוע ולהעביר לאגף שבו הוא כלוא סוהרות, בין השנים 2014 ל-2017.

כל זאת בידיעה ובהסכמה לכאורה של בכירים בכלא.

אז כמי שעברה מסכת שלמה של אונס, התעללות מינית, נפשית, כלכלית, על ידי עורך הדין אורי דניאל, ובהמשך עינויי דין קשים בחסות חבריו במערכת אכיפת החוק – לא נותרה בי פליאה על דבר.

מבלי להטיל דופי כמובן בכל העולם (ללא ספק יש אנשים טובים בדרך הכמהים לבצע שליחות), ישנם אנשים הבוחרים בתפקידי כוח ושררה אך ורק כדי לספק את נטיותיהם הפרוורטיות ו/או למלא את כיסיהם.

במה שונים מפקדי כלא גלבוע לשעבר מנשיא המדינה קצב מעורך הדין דניאל?

לטעמי בדבר. איש מהם לא בחר בדרך הפשע במוצהר, כולם הסתירו את מאווייהם חסרי הרסן באיצטלה של מקצוע נורמטיבי ובעל סטטוס, בו יוכלו לבצע את זממם בחסות החוק והסדר, תוך כדי ניצול נפשע של כוחם והשפעתם.

אולי מדובר בכמה עגבניות רקובות בלבד בתוך הארגז אומר לי ידיד. אולי. אך רקב זה מתפשט והולך וחוצה כל גבולות.

מה נסגר עולם? כמה רע עוד יכול להיות?

 

לאחרונה הצטרף לשורות הסופרים בישראל אדם רב פעלים ונכבד ביותר, מדובר בלא פחות מאשר נשיא המדינה לשעבר משה קצב. אכן אירוע מרגש ביותר.

הספר נקרא: ״משה קצב – זיכרונותיו של נשיא המדינה״ – כאילו לא מדובר באנס מורשע וטורף מיני סידרתי אשר השתמש בתפקידו הרם וכוחו כדי לפגוע בנשים. אסיר אשר השתחרר בשחרור מוקדם מהכלא, מבלי שמעולם לא טרח להתנצל או להודות במעשים שלו.

אין סוף לציניות ולמנגנוני ההכחשה של פסיכופתים תאווי כבוד ושררה שכמותו.

וכמי שנאמן אך ורק לכבודו החולני, מתבקש שבצאתו מהכלא הוא יישב לכתוב את קורות חייו, משלב אותם עם גורלה של הארץ הזאת, וכמובן משתלח בכל העולם הפוליטי, התקשורתי, המשפטי ובראש בראשונה בנשים אשר העזו להתלונן נגדו.

זוהי תופעה מסוכנת ביותר. גם אנסת וגם ירשת ? בקלות ! בפרט כשאתה נשיא לשעבר שיכול לצאת מהכלא ולרוץ לספר לחברה׳. שיהיה ברור – גם גברים בלי כוח יכולים לפגוע בנשים, בזה אין ספק. אבל לאנשים עתירי כוח, כסף והשפעה דוגמת הנשיא לשעבר משה קצב ועורך הדין אורי דניאל קל הרבה יותר להפעיל מנגנוני שליטה והפחדה כלפי קורבנותיהן.

ישראל תמונת מצב 2022: לפחות שני אנסים שמסתובבים חופשי בעולם מבלי להרגיש שעשו דבר שלילי. זה מפחיד. 

מערכת הצדק משחררת לחופשי אנשים מסוכנים מבלי שהיא מייצרת בהכרח הכרה בקרב פושעים משוחררים בעוול שגרמו לקורבנותיהם.

לקריאה נוספת:

דיאלוג מהתחת

שבוע שעבר פורסם שבניגוד לעמדת הפרקליטות והרשות לשיקום האסיר, ועדת השחרורים של כלא צלמון קיבלה את בקשתו של ניצב בדימוס ניסו שחם, לשעבר מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ואישרה את שחרורו המוקדם.

הרשות לשיקום האסיר, יש לציין, מצאה את שחם בלתי מתאים לתוכנית שיקומית, וסירבה לבנות עבורו תוכנית כזאת כיוון שלא הודה בצורך לטפל בעבירות שביצע. עם זאת כאמור ועדת השחרורים החליטה לקבל את בקשתו של שחם לשחרורו המוקדם.

למה לא בעצם? נשמע הגיוני בסך הכל כששומעים את עורכת דינו של ניסו שחם, עו"ד חן מאירי : "הצדק נעשה סוף סוף. ניסו שחם הוא קצין משטרה עתיר זכויות שנפל קורבן לעינוי דין של עשר שנים. אם הוא לא היה קצין משטרה בכיר מעולם לא היה מוגש כתב אישום בתיק הזה״.

קל להתבלבל?

לא כשאת הקורבן, כשגופך ונשמתך נפלו טרף לידיים אכזריות המונעות על ידי חשקים מעוותים של גברים אטומים, אכזריים וחסרי מצפון.

הדבר הנורא שאין מדובר רק בתוקפים המיניים: ניסו שחם, אלון קסטיאל, עורך הדין אורי דניאל ואחרים – אלא במערכת שלמה המגינה על זכויות הפוגעים הרבה יותר מאשר על זכויות הנפגעות.

כך נראה עולם הצדק הפטריארכלי העגום בישראל: ניסו שחם, אלון קסטיאל משוחררים לחופשי, עו״ד דניאל מעולם לא נענש על מעשיו, ממשיך לעבוד כעורך דין בעל משרד עצמאי.

וחיי הקורבנות המתהפכות בקירבן ? הנאבקות יומיום על זכותן (בראש ובראשונה בעיני עצמן!) להתקיים?

את מי זה מעניין… פרט שולי וסתמי בחמסיני יולי-אוגוסט.

לקריאה נוספת:

שבת