עורך הדין אורי דניאל, האנס שלי

חודש אוגוסט בפתח. 

החום הגדול, המצב הפוליטי. הכל בוער סביבי ובתוכי. 

איך ללמוד לשלוט במחשבותיי? איך לרסן את המיינד? את הסבל הזה שחונק אותי בכל רגע של עירות ושל שינה?

היום הבנתי משהו מאד חשוב, עת שקראתי על מחקר שנעשה באוניברסיטת פנסילבניה, בנושא חוסר אונים נלמד בקרב בעלי חיים. 

החוקרים נתנו מכות הלם חשמלי חוזרות ונשנות לכלבים שהיו נעולים בכלובים. 

אחרי סבבים אחרים של מתן מכות חשמל, החוקרים פתחו את דלתות הכלובים. כלבים מקבוצת הביקורת שמעולם לא קיבלו מכות חשמל קודם לכן, ברחו מיד. אך הכלבים שכן, לא עשו כל ניסיון להמלט. גם כשהדלת היתה פתוחה לרווחה, הם פשוט רבצו.

כך גם רבים מבני האדם שסבלו מטראומה, פשוט מוותרים. במקום לקחת סיכון ולהתנסות באפשרויות חדשות, אנו נשארים תקועים בפחד המוכר. אולי פשוט איבדנו רצון ו/או אמונה בחיים. 

המפגע בחיי שנקרא עורך דין אורי דניאל מקביל בדיוק לניסוי הזה. כמו הכלבים מוכי הגורל הללו, גם אני נחשפתי למישהו שגרם לי פגיעה נוראית. שאין לי דרך להימלט ממנה לא בעירות ולא בשינה. אני לכודה, משותקת, ונעה בין חוסר שקט קיצוני לבין התמוטטויות חוזרות ונשנות. 

עורך דין אורי דניאל, אולי כשאתה תשלם על מעשיך ישוב אלי השקט שלי, אליו אני מייחלת יותר מכל.

חודש אוגוסט בפתח. 

החום הגדול, המצב הפוליטי. הכל בוער סביבי ובתוכי. 

איך ללמוד לשלוט במחשבותיי? איך לרסן את המיינד? את הסבל הזה שחונק אותי בכל רגע של עירות ושל שינה?

היום הבנתי משהו מאד חשוב, עת שקראתי על מחקר שנעשה באוניברסיטת פנסילבניה, בנושא חוסר אונים נלמד בקרב בעלי חיים. 

החוקרים נתנו מכות הלם חשמלי חוזרות ונשנות לכלבים שהיו נעולים בכלובים. 

אחרי סבבים אחרים של מתן מכות חשמל, החוקרים פתחו את דלתות הכלובים. כלבים מקבוצת הביקורת שמעולם לא קיבלו מכות חשמל קודם לכן, ברחו מיד. אך הכלבים שכן, לא עשו כל ניסיון להמלט. גם כשהדלת היתה פתוחה לרווחה, הם פשוט רבצו.

כך גם רבים מבני האדם שסבלו מטראומה, פשוט מוותרים. במקום לקחת סיכון ולהתנסות באפשרויות חדשות, אנו נשארים תקועים בפחד המוכר. אולי פשוט איבדנו רצון ו/או אמונה בחיים. 

המפגע בחיי שנקרא עורך דין אורי דניאל מקביל בדיוק לניסוי הזה. כמו הכלבים מוכי הגורל הללו, גם אני נחשפתי למישהו שגרם לי פגיעה נוראית. שאין לי דרך להימלט ממנה לא בעירות ולא בשינה. אני לכודה, משותקת, ונעה בין חוסר שקט קיצוני לבין התמוטטויות חוזרות ונשנות. 

עורך דין אורי דניאל, אולי כשאתה תשלם על מעשיך ישוב אלי השקט שלי, אליו אני מייחלת יותר מכל.

ככה זה, יש אנשים שאני כבר לא אוכל לשכוח, שצילקו לי את החיים והפכו אותם ל״לפני״ ו״אחרי״. 

כן כן, אני מדברת עליך – עורך דין אורי דניאל.

אתה שעשית לי רק רע. 

הדיאלוג הפנימי הזה ביני ובינך לא מסתיים ואולי לא יסתיים עד יום מותי. אני מנהלת אותו בראשי, כמו בבית משפט, ואתה ואני שני הצדדים הניצים שמנסים להוכיח מי דובר אמת ומי משקר.

במשפט הזה הנצחי, המתנצח בראשי חדשות לבקרים, אני שואלת אותך: 

מה הרווחת מלהיות רשע? מלפגוע באנשים? מלשחק בגורלות? מלאנוס? מלגנוב? מלרמות? מלחבל בחיים של בני אדם? 

מה אתה רואה במראה כשאתה קם בבוקר לצחצח שיניים? אתה אוהב להסתכל לעצמך בעיניים? אומר לעצמך ״וואלה אני חמוד לי?״ או שאתה לא מעז להישיר מבט ולראות את המפלצתיות שבפניך הקפואות מרגש? איזו שאלה אתה שואל את אותו ״ראי ראי שעל הקיר״? 

בדבר אחד אני בטוחה: בטח שאתה לא שואל את הראי: ״איך להיות אדם טוב יותר?״, ״מה אני יכול לעשות כדי שהעולם יהיה קצת יותר צודק והגון?״.

מן הסתם עסוק ברעל הזה שהפך אותך למי שאתה, אדם מריר שרק שונא ומחפש את מי להאשים היום.

תודה לאל, כבר שנים שלא דיברנו ולא נתקלנו זה בזו ושימשך ככה כמו שאומרים. אבל אתה עדיין מאיים על שלוותי ועל חיי, הטראומה הזו לעולם לא תחלוף, ואני זקוקה לכוח ולהגנה מפניך. אתה כל כך חי בתוכי שזה מפחיד אותי. אז כלי הנשק היחיד שנותר לי הוא המילים, המילים האלה שרצות לי בראש ושאותן אני כותבת. 

ראי ראי שעל הקיר – אתה האדם הנבזי ביותר בעיר.

שלשום הלכה לעולמה יעל גרינברג, קורבן האונס הקבוצתי בקיבוץ שומרת והיא בת 49 שנים במותה. מאז האונס, היא נאבקה לקיים שגרת חיים נורמטיבית, אך ללא הצלחה. השאירה אחריה 5 בנות ו-3 נכדים. 

גרינברג, נאנסה בברוטליות על ידי חבורת נערים כשהייתה בת 14 בלבד, ועברה מסכת התעללות פיזית ונפשית במשך חמישה ימים ארוכים במהלך החופש הגדול. 

תחילה, הפרקליטות החליטה לסגור את התיק נגד שבעת החשודים באונס, ורק לאחר מאבק ציבורי ארוך ועיקש – כתב אישום הוגש נגדם. ביוני 1991, כמעט שלוש שנים לאחר המאורעות בקיבוץ, החל המשפט שעבר תהפוכות ונע בין בית משפט השלום, למחוזי ולבסוף הגיע לעליון.

בסופן של שנים ארוכות, רק ארבעה מהמעורבים באונס ריצו מאסר של 12 עד 15 חודשים.

מותה ללא עת של גרינברג צריך לשמש נורת אזהרה לכל מערכת אכיפת החוק. וכן למערך השיקום. מקריאה על חייה, יעל מעולם לא הצליחה להשתקם מהאונס וחייה עברו בצל אירוע נורא זה וכל מה שהתרחש בעקבותיו.

אורי דניאל עורך הדין שפגע בי נפשית ופיזית ואנס אותי ופגע בי שוב ושוב, בי ובנשים נוספות, הוא דוגמא נוספת לאוזלת ידה של המערכת המשפטית.

ליבי ליבי על משפחתה של יעל גרינברג וכולי תקווה שמותה לא יהיה לשווא ויעורר שאלות בלב כל מי שלוקח חלק בתהליך המורכב של 

מאז כל הסיוט המתמשך שעברתי עם עורך הדין אורי דניאל, אני סובלת מקשיי שינה. קשיי שינה רב תסמיניים – מצד אחד לילות לבנים, נטולי שינה, ומאידך לילות בהם אני ישנה נשאבת לשינה ארוכה, בת 12 שעות ויותר בלילה, ממנה אני מקיצה מותשת וקודרת. 

ויש את הוורסיה המטרידה יותר משתיהן – זו של השינה הטרופה. הלילות האלה בהם השינה חטופה ומקוטעת בחלומות בעתה. חלומות בהם המולך הוא לא אחר מאורי דניאל. הצורר הפרטי שלי.

בחלומות הללו אני תמיד מקבלת תזכורת לאימה הגדולה שבה נפשתי לפותה. הפחד שבו אני מתקיימת. הפחד ממנו. הפחד שישוב ויפגע בי. 

והלילה חלמתי חלום כזה בצורה כה ברורה ומוחשית, מאיים ואפל הרבה יותר.

הייתי באולם בית משפט, ישבתי על כס העדות. ידיי היו קשורות מאחורי גבי, כפות רגליי סגורות באזיקים. והוא היה מולי, לבוש בגלימה השחורה, משיני צידי פיו בלטו שני ניבים אשר בקצותיהם דם קרוש. הוא עמד וצרח עלי – את משקרת, מעולם לא אנסתי אותך, את רצית את זה. את רצית את העוצמה הגברית שלי בתוכך וסביבך כל היום. והוא מתקרב אלי ומנסה שוב לחדור לגופי ואני מפרפרת מנסה להתנגד. 

האולם היה מלא אנשים, אך איש מהם לא עצר אותו, לא ניסה לבוא לעזרתי, רק ישבו והינהנו בראשם למשמע מילותיו של אורי דניאל. 

ואני ניסיתי לפצות פה ולדבר ויצא לי רק בכי ויבבות של גור חלש, שהחיים אוזלים מתוכו, גור שעוד מעט יינטש למות על ידי אימו.

וכך ביבבות פצועות הצלחתי להעיר את עצמי מן הסיוט. רק שהבכי לא פוסק מאז. ושוטף אותי ואת גופי בחולשה שאני לא מצליחה להתאושש ממנה. 

עורך דין אורי דניאל רצח את נשמתי. והעולם ממשיך לשתוק.

טריגר אונס. 

מאז אתמול נשברה נפשי. 

בשעת ערב קיבלתי שיחת טלפון מחברה אהובה. סיפרה לי שיצאה לרקוד עם חברות. במהלך הערב, היא פגשה בחור חמוד והם פלירטטו על הבר, הוא הזמין אותה למשקה, הם המשיכו למשקה נוסף, השיחה קלחה. לאחר כמה קוקטיילים, חברתי הלכה לשירותים לרגע וכשחזרה, לפתע הכול התחיל להסתחרר. היא מתארת שחשה מרחפת, כאילו שהכול זז מאוד לאט ומאוד לא ברור. השפתיים של הבחור נעו באיטיות, והיא הפסיקה להרגיש את המילים שיוצאות מהפה שלה. 

הוא היה מוכן לזה. תפס אותה חזק אותה והוביל אותה החוצה. היא היתה מסוגלת ללכת, אבל ללא שליטה כאילו שקצות העצבים רדומים. ואין כוח רצון שמניע את הגוף. היא היתה כבובה על חוט.  

 איך הגיעה לדירתה היא פשוט אינה זוכרת – נמחק לה הזיכרון מהמאורעות שהתרחשו. היא פשוט מצאה עצמה במיטה לבדה, עירומה, הלומה אלכוהול, סימנים כחולים מעטרים מקומות מסויימים בגופה. הבחור כמובן נעלם. 

בכוחות על, היא טילפנה לאחותה שבאה מיד, ויחד נסעו ל״חדר 4״ בבית החולים וולפסון ושם נאמר לה ללא צל של ספק כי היא עברה אונס. 

ומאז היא מסוגרת בביתה, מסרבת לצאת לעבודה או להיפגש עם קרוביה.

אלי היא התקשרה אתמול ובמשך דקות רק מיררה בבכיה. התחננתי בפניה שאבוא להיות איתה, היא מסרבת לראות את פניי או לצאת מהמיטה.

 אוזלת יד כואבת שכזו, חוסר יכולת להגן על אדם כה קרוב לי, מציפה את כל כאביי.

את כל חיי שנחלקים ללפני ואחרי: לפני ואחרי עורך הדין אורי דניאל שאנס את גופי ונפשי. טראומה שאין אפשרות להחלים ממנה. 

נקרעת, רוצה כל כך לעזור לה, להיות שם עבורה. וגם לדבר על ליבה שנלך למשטרה, שחייבים לעצור את הנבלה, שהא חייב לשלם על מעשיו. אנשים כאלה יוצאים בסוף ללא כל עונש, לא נותנים את דעתם על פשעיהם וממשיכים לקורבן הבא. יודעת שהיא כרגע אינה חזקה להתעמת עם חקירה. ולמען האמת חוששת עליה, על נפשה השברירית. וממה ששוטר לא רגיש עלול לחולל בנפשה המרוסקת.

אנסים רבים ממשיכים להסתובב בינינו בגלל שהמערכת לא מתייחסת למתלוננות בכבוד, בעדינות, ברגישות. גם לא באמת ניתן להכין נאנסת לפגישה עם מערכת אכיפת החוק, להכינה לקראת מה שהיא עומדת לעבור. וכך נשים חזקות, חכמות ויפות כמו חברתי, בוחרות להסתגר בכאבן. והאנסים ממשיכים במעשיהם.