עם השנים אני מגלה שקשה לי להבין אירועים מסוימים שקרו בחיי. אני כמובן מתייחסת בראש ובראשונה למפגש הקטלני עם עורך הדין אורי דניאל.
איך, איך יכולתי להיות כה טיפשה? ולהיות לכודה בקשר מתעלל שכזה? עם אדם שפגע בכל נים בנפשי, בגופי, בכבודי? הפשעים שביצע בי – אין להם מחילה ואין שום עונש שיכול להוות צדק מבחינתי. דבר לא יחזיר לי את עצמי? אני שואלת, כואבת. איך אפחית את השנאה העצמית?
איך יכולתי להיות כזאת טיפשה ולתת לו לפגוע בי ככה?
השאלה הזו לא נותנת לי מנוח. אני ישנה איתה, עובדת איתה, היא בירכתי ראשי כשאני מדברת עם חברים, היא נמצאת בקולטני הטעם שלי כשאני אוכלת. השאלה הזו כל כך עצומה וכוללנית שאני בטוחה שהיא חלק מהאוויר שאני נושמת ונושפת.
בבוא יומי, איני רוצה להיפרד מן העולם עם מחשבות על אורי דניאל ועם הזעם העצמי הזה.
אין לי ברירה, כדי לשרוד את החיים האלה אני חייבת לחפש מזור. ואני חוקרת, חוקרת את עולמות הנפש והגוף, וכל מה שביניהם.
פאול שילדר היה פסיכואנליטיקאי גרמני, תלמידו של פרויד. הוא טען כי דימוי הגוף הוא ייצוג מנטלי המשתנה לאורך שלבים שונים בילדות, הכולל תפיסות סביבתיות וחברתיות ומשאלות לגבי הגוף, וכי הוא מושפע מההתפתחות הפיזית, הרגשית והקוגניטיבית של האדם, וכן מיחס הסביבה כלפיו.
שילדר דיבר על כך שאדם שחווה טראומה מתמשכת, נמצא במסלול בו דימוי הגוף נפגע יותר ויותר עד למצב בו האדם נוטש את העצמי שלו. הוא אינו רוצה לזהות עצמו בראי, אינו מזהה עצמו במעשיו, אינו מזהה עצמו בקשריו האישיים. הוא אוטם את חושיו. זהו אמצעי הגנה, לא יעיל מן הסתם, שמיועד כמובן לנתק את תחושת הכאב. אלא שללא כאב, אין גם עונג.
לתהליך הזה הוא קרא דה-פרסונליזציה, אובדן תחושת העצמיות של האדם.
כשקראתי השבוע את ספרו (שלצערי לא תורגם לעברית) כתב כי אדם שסובל מדה פרסונליזציה למעשה עובר תהליך של ניכור מעצמו ומהעולם. הכל מצטייר כזר, כמשונה, האנשים מטושטשים, אינם נחווים כישויות שלמות, אלא כדמויות שטוחות, המשמיעות צלילים. המשמעות של המילים עצמן מיטשטת.
זה נשמע מפחיד אבל אני מבינה על בשרי את המילים הללו. ובתוכן אני מוצאת לרגע הבנה ובית.
אולי בשלב זה, אסתפק בכך. בתקווה שמתישהו, אצליח להתיידד עם עצמי, להתחבר לעצמי ולאחרים.
מקווה שמישהו קורא אותי ואני לא מדברת לגמרי לעצמי. ושאני מזהירה חפים וחפות מפשע שלא להכנס לעולמו המרושע של עורך דין אורי דניאל. ואם לא זה, אז לפחות שהמילים שלי תצלחנה לעזור לאנשים שעברו אירועים דומים.
