״משולש הדרמה של קרפמן״ הוא מודל של אינטראקציה אנושית הרסנית שיכולה להתרחש בין אנשים בעימות, שנכתב על ידי הפסיכולוג האמריקאי סטיבן קרפמן.
במשולש ישנם שלושה סוגי תפקידים הרסניים: המושיע, התוקף והקורבן.
כל תפקיד מייצג עמדה פסיכולוגית סמויה אשר לה מניע ואג׳נדה. עמדה פסיכולוגית לגבי אחריות אישית, ויחסי כוח בין הפנים לחוץ.
משולש הקורבן משחזר באופן לא מודע סוגיות כואבות ומכאיבות של הילדות המתעוררות לחיים והיוצרות בושה: אמונות מכאיבות על עצמנו ועל העולם המשאירות אותנו לכודים בתוך גרסה כובלת של המציאות.
תפקיד הקורבן: הקורבן מבקש לשכנע את עצמו ואת אחרים שהוא חסר אונים ואינו יכול לעשות דבר כדי לשנות את המצב. מטרתו: הימנעות משינוי אמיתי או הימנעות מהכרה ברגשותיו: הקורבן מרגיש נרדף, מדוכא, חסר תקווה, חסר אונים, בושה, ונראה שאינו מסוגל לקבל החלטות, לפתור בעיות או להגיע לתובנות.
תפקיד המושיע: המציל, זה שנמצא שם להציל קורבן במצוקה. תפקיד ההצלה מאפשר הימנעות מבעיות אישיות במסווה של דאגה לצרכיו של הקורבן. ממוקד במישהו אחר, זה מאפשר למושיע להתעלם מהחרדה והבעיות של עצמו. ומשאיר את הקורבן תלוי וחסר אונים.
תפקיד התוקף: שולט, מאשים, ביקורתי, מדכא, כועס, סמכותי, נוקשה ועליון. נמצא בהכחשה מוחלטת לגבי שיטות האלימות וההאשמה שלו.
לכאורה, הן המושיע והן התוקף הם ההפכים של הקורבן. הם גם שניהם נמצאים בחלק העליון של המשולש מכיוון שהם רואים עצמם מעל אחרים – טובים, חזקים, חכמים ומאורגנים יותר מאשר הקורבן.
אבל השלושה עשויים להחליף תפקידים ביניהם: התוקף עשוי להפוך לקורבן בתנאים מסויימים או למושיע וכן המושיע לתוקף או לקורבן ובמקרים של התגוננות, גם הקורבן עשוי להחליף תפקידים כדי להפוך לתוקף או למושיע.
כשהפסיכולוג שלי הכיר לי את משולש הקורבן, נוצר לי רגע של סדר בכאוס. שנים לא הצלחתי להבין איך אדם אחד, אורי דניאל, יכול היה לשטות בי כל כך, לספק לי מופעים פסיכולוגיים כה רבים ולהוליך אותי שולל. ברמה רגשית, חיי הפכו לרכבת הרים.
אורי דניאל ללא ספק היה התוקף שלי. אך הרבה לפני שהתמסר כליל לעמדת התוקף, גילה פנים נוספות ומבלבלות. היו רגעים שלקח תפקיד של מושיעי, כי ידע כל כך להיות אבירי, שנון, רגיש ונבון, מצחיק וספונטני.
יחד עם זאת, גם דיבר כל העת על אכזריותם של אחרים, חשף את פגיעתו וצלקותיו מאחרים ובעיקר אלו של אביו, כאילו היה הוא קורבן של החיים.
היומן הזה, החשוף, מאפשר לי לא להתבלבל יותר. אני לוקחת אחריות על חיי, לא צריכה מושיע ולא תוקפן כי אני איני עוד קורבן. תודה אורי דניאל על השיעור החשוב לחיים.
