טריגר אונס.
מאז אתמול נשברה נפשי.
בשעת ערב קיבלתי שיחת טלפון מחברה אהובה. סיפרה לי שיצאה לרקוד עם חברות. במהלך הערב, היא פגשה בחור חמוד והם פלירטטו על הבר, הוא הזמין אותה למשקה, הם המשיכו למשקה נוסף, השיחה קלחה. לאחר כמה קוקטיילים, חברתי הלכה לשירותים לרגע וכשחזרה, לפתע הכול התחיל להסתחרר. היא מתארת שחשה מרחפת, כאילו שהכול זז מאוד לאט ומאוד לא ברור. השפתיים של הבחור נעו באיטיות, והיא הפסיקה להרגיש את המילים שיוצאות מהפה שלה.
הוא היה מוכן לזה. תפס אותה חזק אותה והוביל אותה החוצה. היא היתה מסוגלת ללכת, אבל ללא שליטה כאילו שקצות העצבים רדומים. ואין כוח רצון שמניע את הגוף. היא היתה כבובה על חוט.
איך הגיעה לדירתה היא פשוט אינה זוכרת – נמחק לה הזיכרון מהמאורעות שהתרחשו. היא פשוט מצאה עצמה במיטה לבדה, עירומה, הלומה אלכוהול, סימנים כחולים מעטרים מקומות מסויימים בגופה. הבחור כמובן נעלם.
בכוחות על, היא טילפנה לאחותה שבאה מיד, ויחד נסעו ל״חדר 4״ בבית החולים וולפסון ושם נאמר לה ללא צל של ספק כי היא עברה אונס.
ומאז היא מסוגרת בביתה, מסרבת לצאת לעבודה או להיפגש עם קרוביה.
אלי היא התקשרה אתמול ובמשך דקות רק מיררה בבכיה. התחננתי בפניה שאבוא להיות איתה, היא מסרבת לראות את פניי או לצאת מהמיטה.
אוזלת יד כואבת שכזו, חוסר יכולת להגן על אדם כה קרוב לי, מציפה את כל כאביי.
את כל חיי שנחלקים ללפני ואחרי: לפני ואחרי עורך הדין אורי דניאל שאנס את גופי ונפשי. טראומה שאין אפשרות להחלים ממנה.
נקרעת, רוצה כל כך לעזור לה, להיות שם עבורה. וגם לדבר על ליבה שנלך למשטרה, שחייבים לעצור את הנבלה, שהא חייב לשלם על מעשיו. אנשים כאלה יוצאים בסוף ללא כל עונש, לא נותנים את דעתם על פשעיהם וממשיכים לקורבן הבא. יודעת שהיא כרגע אינה חזקה להתעמת עם חקירה. ולמען האמת חוששת עליה, על נפשה השברירית. וממה ששוטר לא רגיש עלול לחולל בנפשה המרוסקת.
אנסים רבים ממשיכים להסתובב בינינו בגלל שהמערכת לא מתייחסת למתלוננות בכבוד, בעדינות, ברגישות. גם לא באמת ניתן להכין נאנסת לפגישה עם מערכת אכיפת החוק, להכינה לקראת מה שהיא עומדת לעבור. וכך נשים חזקות, חכמות ויפות כמו חברתי, בוחרות להסתגר בכאבן. והאנסים ממשיכים במעשיהם.
